מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | פרשת בשלח התשע''ט
בפרשה
מסופר לנו כי בני ישראל יוצאים סוף סוף ממצרים והולכים, וה' מנחה אותם בדרך. לפתע מתעוררת בעיה:
צריך לצעוד קדימה, אבל לאן? לתוך הים?!
מאחור מגיע פרעה, שלא משנה כמה מכות הוא מקבל, הוא חוזר ורודף אחריהם שוב...
מה עושים?! לאן הולכים?!
בני ישראל צועקים ופונים בטענות אל משה רבנו:
מה, אין מספיק קברים במצרים, שהיית צריך להוציא אותנו משם בשביל למות פה? ככה?!
משה פונה אל ה' בתפילה, וה' עונה לו:
בשביל מה אתה צועק ומתפלל? דבר אל בני ישראל, ותיסעו!
לדעתי, השאלה הנדרשת כאן היא: איך אחרי כל הניסים שבני ישראל זכו להם במצרים, הם בכלל דואגים ממשהו? הרי כבר ראיתם מה עשה ה', אז מה הפחד?!
זו בדיוק תשובתו של ה' למשה (על פי המדרש): זה לא הזמן לתפילות ובירורים עכשיו - תתחילו ללכת, ותראו את הניסים הגדולים שיקרו! אם אתם רוצים גאולה, תתחילו לפעול, אל תעמדו ותהיו משותקים מפחד!
וכך היה. מה שגרם לנס העצום של קריעת ים סוף היה מעשה של אחד האנשים, שזינק פנימה אל תוך הים. הוא לא הבין על מה כל הרעש והמהומה. ה' אמר למשה שממשיכים? אז ממשיכים! הוא לא נותן לפרעה לבלבל אותו, וגם לא למים.
חכמינו מלמדים אותנו כי הוא צעד פנימה ללא ספקות, וכאשר המים כבר היו כל כך עמוקים עד שהפריעו לו לנשום - רק אז הים נפתח! שמו של היהודי הזה היה נחשון בן עמינדב, וכשמו כן הוא: צריך מישהו לביצוע משימה? הוא הראשון שיתנדב לבצע. הקב''ה אמר למשה שצריך להיכנס וללכת - אז זה מה שעושים!
לא לחינם זכה נחשון בן עמינדב להיות נשיא שבט יהודה, שממנו יצא דוד המלך, וממנו עתיד לצאת גם המשיח. נחשון ידע ולימד את כולם: גאולה לא מביאים רק ע''י תפילות ותקוות, אלא ע''י מעשים! תעשה – יהיה!
בחיים האישיים שלי...
כמו שמצרים זה לא רק מקום אלא משל למצב נפשי, כך גם ים סוף.
ישנו ביטוי בשפה העברית: ''קשה כקריעת ים סוף''. ביטוי זה נאמר על דבר שקשה לבצע, או על דבר שנוגד כל היגיון וכמעט בלתי אפשרי. מכירים את זה שאתם נמצאים בנקודה כזאת שאתם עומדים מול קושי מסוים, ופתאום מתחילים כל מיני 'מיצרים' ללחוץ עליכם, וגורמים לתחושת הקושי והאי-מסוגלות שלכם רק לגדול? מה עושים במצב כזה ?
אפשרות א: בואו נתפלל על זה, וה' יעזור.
אפשרות ב: לברוח מהקושי, ובמקום להתקדם בחיים - לחזור אחורה, "לפרעה". אבל אז אנחנו כבר לא בני חורין, חוזרים להיות עבדים...
אפשרות ג: עליי להבין ולדעת שאת ההשתדלות שלי, אף אחד לא יעשה בשבילי. ובסך הכול, אם הדבר חיובי באמת, אז ברגע שאני את ההשתדלות שלי עשיתי (ולא רק התפללתי על זה), אז גם ה' יעשה את חלקו ויסייע.
אז עכשיו תחשבו מי אתם רוצים להיות : אחד שרק מתפלל ומחכה שיקרה נס ומישהו אחר יפתור לו את הבעיה?
אחד שהוא עבד לפחדים שלו, ומתוך פחד להתמודד חוזר אחורה ולא יוצא לדרך חדשה לעולם!
או שאתם רוצים להיות נחשון, שקופץ ופשוט קורע את ים סוף, מבין איך יוצרים שינוי: תפילה וגם מעשים! אחד שלא מביט שוב לאחור, אלא בוחר נכון!
אל תתנו לשום דבר לעצור אתכם. קושי ואתגר , יכול להיות מחסום ויכול להיות גם מקפצה. ה' יסייע במה שיהיה לטובתנו תמיד, כל עוד שאנחנו עושים את השתדלותנו ואת חלקנו.
שנזכה תמיד לדעת להאמין, לראות שטוב,
להאמין שההתמודדות עם הקושי תביא אותנו למקומות גובהים יותר.
זה יקרה כל עוד שלא נביט שוב לאחור ונתמודד.
שנדע תמיד, לבחור להסתכל על הכל באופן נכון
שבת שלום ומבורך🍷
הרב דוד ספיאשוילי רב בית הספר
הפינה מוקדשת להצלחת חיילי צה''ל וכל כוחות הביטחון במשימותיהם באשר הם.
לעילוי נשמת מורנו ורבנו האהוב הרב אלישע בן בלהה ברטה זצ''ל
להבדיל לרפואת החייל נריה דוד בן דליה הי''ו
בתוך שאר חולי עמו ישראל.