פרשת במדבר - יום ירושלים | מפרשת השבוע לחיים האישיים שלי | לומדים יהדות באהבה
מפרשת השבוע
שלום לכולם,
בשעה טובה, אנו מתחילים חומש חדש, חומש במדבר.
תקופת החומש פותחת בשנה השניה ליציאת בני ישראל ממצרים. כאשר אנחנו במהלך מסעינו אל הארץ המובטחת. צריך לדעת, שההליכה בדרך מזמנת אתגרים שונים ומיוחדים, במיוחד כשמדובר במסע במדבר.
מדוע?
המדבר הוא מקום שבו החיים במצבי קיצון הם בעצם שגרת החיים: חום קיצוני ביום, וקור קיצוני בלילה ועוד. אדם "שיעצור במקום'' במדבר עלול למצוא את עצמו במצב מסוכן עוד יותר. המדבר אינו מאפשר לאדם לקפוא על שמריו, לעצור במקום ולומר, איני ממשיך 'ללכת' הלאה. ניתן בהחלט לעצור ולנוח, לחשוב, אך חייבים להמשיך בסופו של דבר ללכת קדימה, אין דרך אחרת.
עם ישראל, נמצא לאורך כל שנותיו במדבר, בהתמודדות עם אתגרים קשים ומורכבים מאוד. כאשר מתבוננים בהם ניתן לחשוב כי אנחנו עומדים על סף סיום הסיפור. היחסים ביננו לבין ה', במדבר הגיעו אף למצב בו ה' אמר למשה רבנו כי הוא מתכוון למחוק אותנו ולהקים ממנו עם חדש! ברוך ה' שהיה לנו מנהיג רחמן כמו משה רבנו אשר ידע מהי מטרתו האמיתית כמנהיג, ושם את טובת הכלל לנגד עיניו ולא את טובת עצמו.
עם כל המורכבות במצבים עליהם נלמד בחומש במדבר, אסור לטעות. נפילות ועליות הן מצב טבעי של תהליך התפתחות, של אדם או עם הנמצאים בתנועה מתמדת. גם ה' ראה בהליכתנו במדבר משימה שעמדנו בה ואפילו בכבוד. איך זה ייתכן? כמובן שתמיד יש מה לשפר. אך אנשים ההולכים בדרך, לא נמצאים במצב נפשי רגוע. הם תמיד בתנודה ובתנועה. ההולכים בדרך עלולים להיפצע וליפול, להתבלבל בהליכה ולעשות טעויות. השאלה המרכזית היא האם הם איבדו את המטרה, את הרצון ואת הכיוון הכללי להגיע אל מטרתם ונקודת היעד אליהם כיוונו.
הנביא ירמיהו, שנבואותיו היו בתקופת בית ראשון וחורבנו, הוכיח את עם ישראל רבות בנבואותיו הקשות. אך יחד עם זאת אומר הנביא ירמיהו לעם ישראל בנבואתו:
כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
ירמיהו ב, ב
ה' בוחר להתעלם מהטעויות שלנו, או לכל הפחות להניח אותם בצד, ולראות את עצם המוכנות לצעוד וללכת 'אחריו' במדבר, במקום מסוכן, בארץ חסרת כל. את ה'דבקות במטרה' את ההליכה המתמדת, כדבר העיקרי.
אם כך חושב ה', גם עלינו מוטל ללמד זכות על עצמנו ולראות את ההתפתחות והצמיחה, במהלך הליכתנו במדבר. כך גם במהלך אלפיים שנות הגלות האחרונה, שבהן שמרנו על הגחלת היהודית במסירות נפש רבה, הלכנו בדרכנו אל ארץ ישראל וזכינו בתחילה של גאולה והקמת מדינה בארץ האבות, ארץ ישראל.
לחיים האישיים שלי
הזמן אינו עוצר מלכת. בכל שנייה ההווה הופך להיות עבר, והחיים מזמנים אותנו להליכה מתמדת.
בהליכה זו עלינו לשים לב לנקודות הבאות:
א. ישנם מצבים בחיים שאנו נמצאים במצב של חניה, עוצרים למנוחה. אך אי אפשר להחנות לנצח, צריך להבין מתי הגיע הזמן לקום וללכת, להתקדם. בעקבות כך עלינו לשאול את עצמנו:
האם אנו ערניים מספיק ומבינים מתי הגיע הזמן לצעוד קדימה ולהתקדם, ומתי עלינו לבצע חנייה ולצבור כוחות לפני שאמשיך הלאה?
ב. החשש מלטעות יכול להיות בריא, כאשר הוא גורם לנו לשקול וחשוב מהי הדרך הנכונה, אך אסור לנו להיות 'משותקים' כתוצאה מכך ולהפסיק להתקדם הלאה. ואם מגלים שטעינו? קמים מאפסים את עצמנו חזרה וממשיכים אל היעד. לעתים אולי גם צריך ''לחשב מסלול מחדש''.
ג. אנו לעולם לא עוצרים במקום, אנו יכולים לחנות, לנוח ולאחר מכן להמשיך לצעוד קדימה, בכל תחום ותחום. כמו שמסוכן לאדם לעצור במדבר, כך גם אנחנו לא עוצרים בחיים האישיים שלנו. איננו נותנים למציאות להכתיב לנו את הדרך, אלא ועומדים באתגרים, באמונה ביכולותינו ובחשיבות המטרות אשר הצבנו לעצמנו.
ד. כך גם כעם וכמדינה, שכל אחד ואחת מאיתנו חלק מהותי מהם:
זכינו להקים מדינה למרות הקשיים הבלתי פוסקים והתלאות אשר עברנו בגלות. כיום יותר מתמיד, לאחר 75 שנות קיומה של המדינה, עלינו להמשיך לצעוד ולהצעיד את המדינה והעם קדימה. גם אם פתאום ישנם קשיים שצצים בדרך. עלינו להתעלם מ'רעשי הרקע' מסביבנו ולהמשיך בהליכתנו ובצעידתנו קדימה בדרכנו ובמורשתנו הלאומית. כאנשים המרכיבים את העם אשר חיים במדינתנו.
שבת שלום ויום שחרור ירושלים שמח לכל עם ישראל
🍷
דוד ספיאשוילי
______________________________
